בגידה וגירושין - סוגים, השלכותיה, וחקירתה

בימינו, ומזה מספר שנים, הסיבה השכיחה ביותר לגירושין היא בגידות מצד אחד מבני הזוג.

הטענה כנגד הצד הבוגד היא כי הוא פועל בניגוד לעקרון הבסיס של התא המשפחתי - מונוגמיות - תוך שהוא מפר את האמון הבסיסי שניתן בו ומנצלו לרעה כנגד בן זוגו.

ניתן לחלק את סוגי הבגידות לשני סוגים עיקריים (ואשר לרוב מופיעים יחד):

בגידות פיזית -   בגידות הכוללות קיום יחסי מין עם אחר.

בגידות רגשית -   בגידות שעיקרן גילוי רגשות לאחר.

בכל מערכת יחסים ובין כל בני זוג קיימות הגדרות של מותר ואסור והסכמות לגבי נורמות התנהגותיות. ככלל, התפתחותה של מערכת יחסים מבוססת על בירור והגדרות אלו, המהוות מעין הסכם מיוחד בין בני הזוג המאפשר את החיים המשותפים ומהווה להם תנאי. על אף כי ברוב המקרים 'הסכם' זה לא כתוב, ולא פעם גם כזה שלא נאמר במפורש, הרי שהפרה של אחת מהסכמות אלו יכולה להתפרש כבגידה בבן הזוג.

הבגידה תמיד תביא לשינוי התנהגותי ואת סימניה ניתן לראות בחוסר סבלנות, חוסר אכפתיות, ירידה ברמת ההתעניינות, ירידה בחשק המיני ובתדירות קיומו, היעדרויות מהבית, שינוי בנורמות התנהגותיות שונות וכו'.  

עצם גילוי הבגידה גורר מצוקות רבות ובעיקר נפשיות איתן יש צורך להתמודד בהמשך. המצוקות הן של הצד הבוגד והנבגד כאחד, אם כי הן בעלות אופי שונה מהאחד לשני. כפועל יוצא מגילוי הבגידה, מתחיל תהליך גלוי של הרס התא המשפחתי, תהליך שמוביל לא פעם גם לפגיעה בילדים, אם יש כאלו.  השלב הבא יכול להיות ניסיון לפתור את הבעיות על דרך תיקון חיי המשפחה ושלום בית ו/או תחילת הליך גירושין הכולל חלוקת רכוש, מזונות, משמורת, הסדרי ראייה וגט.

האמת היא שבגידות בין בני זוג היו מאז ומעולם.  השוני כיום הוא בתפיסה החברתית את הבגידות ואת הבוגד, וקבלת הבגידות כנורמה התנהגותית שאינה ממש פסולה.

בעבר נושא הבגידות לא הוחצן, הדבר הושתק והפחד מ"מה יגידו" הביא את בני הזוג להישאר נשואים כלפי חוץ למרות שהתא המשפחתי נרמס ונהרס. כיום אין את אותו 'פחד' של מה יגידו במשפחה ובסביבה ולכן גם לא מהססים לפרק את התא המשפחתי ולפנות לדרך של הליך גירושין. במקביל, ומסיבות קשורות, כאשר הצד הנבגד מרגיש בבגידה או אפילו רק חושד בכך, הוא לא מהסס לפנות למשרד חקירות שנדרש לחקור בנושא, ולאשש או להפריך את תחושותיו.