משחק פירמידה - שיווק רשתי / שיווק רב שכבתי

בשביל להבין ולנתח את משחק הפירמידה יש צורך להבין קצת בכלכלה וסטטיסטיקה.
בשביל לא ליפול בפח המשחק צריך רק שכל ישר והבנה בסיסית.
מכיוון שדרישות אלו אינן נחלת הכלל ואצל חלקם בשל סיבות אובייקטיביות, יוצא שרוב אלו שנכנסים ונופלים למלכודת הפירמידה הם בני נוער ואילו המתעשרים הערמומיים הם אנשים שיודעים מהו מודל כלכלי.

משחק הפירמידה אינו שונה בתכליתו מכל תרגיל עוקץ אחר.

ועכשיו הסברים:
משחק הפירמידה הוא בעצם משחק מטריצה. במשחק כזה הרווח של משתתף מסוים הוא על חשבון הפסד של משתתף אחר. אילו המשחק היה מתקיים בחובת השתתפות גורפת וכולם היו נוטלים בו חלק עד השלמת סיבוב מלא בו כל אחד היה מגיע פעם אחת לקצה הפירמידה היה יוצא שהכסף מחליף ידיים ולכולם היה נשאר בסופו של יום את אותו הסכום איתו התחילו, ללא הפסד וללא רווח.

(על פי תורת המשחקים קוראים לזה משחק סכום אפס ומבצעיו/מתכנניו מבססים אותו על כשלים לוגיים)

הסיבה הפשוטה שמשחק הפירמידה אינו יכול להיות בר קיימא היא רוויון שוק.
פשוט אין מספיק אנשים.
במשחק הנ``ל של 5 ש``ח כל אחד צריך לרתום עוד 6 אנשים מתחתיו. כלומר, מרוויח אחד ו 5 מפסידים בכל 'קומה'. יוצא ש 83% מהמשתתפים יפסידו את כספם.

אם כן למה משחקי הפירמידה ממשיכים וכנראה ימשיכו לעד ?
התשובה פשוטה, כל פעם קם דור חדש שאינו ער לעובדות ומתנהג כפתי. על זה נאמר פראיירים לא מתים, הם רק מתחלפים.

המציאות העגומה היא שבמשחק הפירמידה יש מתעשרים.
אלו שירוויחו סכום נכבד הם המפיצים הראשונים והמקורבים שמצטרפים מתחתם ברשימה. היתר בחלקם ירוויחו מעט, חלק נוסף יחזירו את ההשקעה ורוב הדומיננטי יפסיד את כספו.
כאשר מדובר בסכומים כאלו של 30 ש"ח למשתתף וכשאין עקבות ל'יזמים' לא יימצאו מתלוננים, לא יוגשו תביעות, לא ינקטו הליכים ולא יוקצו משאבים של מערכות אכיפת החוק.

לאחרונה החלו לפרוח עסקים שפועלים על בסיס שיטת הפירמידה ומכנים זאת בשם 'שיווק רישתי'  ו/או 'שיווק רב שכבתי'. מדובר באותה תופעה פסולה הדורשת מהמצטרפים החדשים לגייס מצטרפים חדשים תחתם. 

קיימים כמה הבדלים עיקריים בין משחק הפירמידה הבסיסי ל'שיווק הרשתי': 

ההבדל הראשון הוא שבפירמידה הבסיסית 'מוכרים'  רעיון / אשליה ובשיווק הרשתי מוכרים שרות / מוצר.

ההבדל השני הוא קהל היעד. בעוד שהפירמידה הבסיסית פונה לשכבת הגיל הצעיר השיווק הרשתי פונה לקהל השכבה המבוגרת יותר.

ההבדל השלישי הוא כמובן הכסף. בפירמידה הבסיסית מדובר בסכומים נמוכים וזניחים של עשרות שקלים אשר לא יובילו את המפסיד לנקוט בצעדים כל שהם ולרוב הוא יאשים את עצמו אל שלא עשה מספיק בשביל להפיץ את מכתב השרשרת. אולם בשיווק הרשתי מדובר בסכומים גבוהים הנעים בין אלפי שקלים ויכולים להגיע גם לעשרות אלפי דולרים. במקרים כאלו הנפגעים חשים מרומים אך למרות זאת לא יפנו וינקטו בצעדים משפטיים. הן בשל הבושה, הן בשל הקושי והחשש להתמודד מול הגוף שעומד מאחורי השיטה והן בשל כך שאינם יודעים שמדובר בשיטת שיווק פסולה שבית המשפט בארץ כבר נתן דעתו על כך ופסק לטובת התובע.

אולי משחק הפירמידה קרוב להיות הפשע המושלם. מה שבטוח, חוקי זה לא.

המלצה: פשוט אל תתפתו ותקדישו עוד רגע נוסף של מחשבה לפני שאתם נפרדים מכספכם !