דחית בקשה להארכת מועד להגשת בקשת רשות ערעור

* ההדגשות וצבע גופן אדום, אינן במקור.

פורסם באתר פסיקה :   http://www.psika.org.il/57716-6724.html

בית משפט מחוזי נצרת

                                                                                         בשא 001777/09

בפני: כב' השופט עאטף עיילבוני תאריך: 08/09/2009

בעניין: ע. א. ת.ז. :

ע"י ב"כ עו"ד פנינה ולרי המבקש

נגד

א.ק. ת.ז.:                  המשיבה

החלטה

הקדמה:

לפני בקשה דחופה להארכת מועד להגשת בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט לענייני משפחה בקרית שמונה (כב' השופט מרדכי נדל) בתמ"ש 03-3024 בעניין ביטול פסק בוררות, וכן בקשה לפטור את המבקש מהפקדת עירבון כספי ו/או ערבות.

החלטת בית המשפט קמא במסגרתה בוטל פסק הבוררות של הבורר עו"ד ראובן שרגיל מיום 19/3/09 וכן בוטלה החלטתו של הבורר מיום 22/2/09 ניתנה עוד ביום 20/5/09 והומצאה לבאת כוח המבקש – בהתאם לאמור בבקשה – ביום 26/5/09.

דא עקא שהמבקש הגיש את בקשתו דנא להארכת המועד להגשת בקשת רשות ערעור רק ביום 12/7/09, בתום 47 ימים מיום שהומצאה לו החלטת בית המשפט קמא.

טענות הצדדים:

לטענת המבקש, האיחור בהגשת בקשת רשות הערעור נבע מנסיבות אישיות של באת כוחו, ובכלל זאת לידה בניתוח קיסרי שעברה ביום 7/3/09 ויציאתה של עורכת הדין, שהינה אם חד הורית, לחופשת לידה עד ליום 13/6/09, אשר מנעה ממנה להגיש את הבקשה בזמן.

בנוסף, לטענת המבקש, עם שובה של עורכת דינו מחופשת לידה, נאלצה להתמודד עם שורה ארוכה של דיונים בבתי המשפט השונים וכן עם עומס עבודה רב במשרדה, בו היא משמשת כעורכת דין יחידה, וגם מטעם זה לא עלה בידיו להגיש את בקשת רשות הערעור במועד.

המבקש סבור שהדרך הנכונה להשיג על החלטת בית המשפט קמא היא הגשת ערעור בתוך 45 יום מעת מתן ההחלטה, ואולם מטעמי זהירות הוגשה בקשת רשות הערעור על ההחלטה. כן מוסיף המבקש וטוען כי על פי בדיקתו, המועד האחרון להגשת בקשת רשות הערעור חל ביום 26/6/09 ומאחר שתאריך זה נופל ביום שישי בשבוע, המועד המדויק הינו יום א' שלאחר מכן, ה-28/6/09.

לטענת המבקש, נסיבותיה האישיות של באת כוחו מהווים "טעם מיוחד" המצדיק מתן הארכה המבוקשת להגשת בקשת רשות הערעור, על אחת כמה וכמה מקום בו אין מדובר בארכה ניכרת ומקום בו הודיע לבית המשפט קמא ולמשיבה (ישירות ולא באמצעות בא כוחה) על כוונתו להשיג על החלטת בית המשפט קמא, כך שלא ייגרם למשיבה כל נזק במידה שתינתן הארכה המבוקשת.

לגוף הערעור, סבור המבקש כי בידיו טענות משפטיות טובות כנגד החלטת בית המשפט קמא, כך שסיכויי הערעור גבוהים וגם מטעם זה מוצדק להאריך לו את המועד להגשת בקשת רשות ערעור.

מנגד, המשיבה סבורה כי יש לדחות את הבקשה וכי אין כל סיבה מוצדקת לאפשר למבקש להגיש את ערעורו באיחור.

לטענת המשיבה, הואיל ולרשות המבקש עמדו 30 ימים בלבד להשיג על החלטת בית המשפט קמא, היה על המבקש להגיש בקשת רשות ערעור עד ולא יאוחר מיום 25/6/09, ולא ערעור בזכות.

המשיבה מוסיפה וטוענת כי גם ההודעה על כוונת המבקש להגיש בקשת רשות ערעור לא הוגשה במועד אלא בחריגה לא סבירה מהמועד שעמד לרשותו, וגם מטעם זה יש לדחות את הבקשה.

באשר לנימוק בדבר נסיבות אישיות של באת כוח המבקש, טוענת המשיבה כי חובת הנאמנות המוטלת על עורך הדין מחייבת אותו לעמוד בלוחות הזמנים הקבועים בדין, ומאחר שהאיחור בענייננו איננו איחור של מה בכך, כי אם איחור של יותר משבועיים, כאשר גם הבקשה להארכת מועד הוגשה לאחר חלוף המועד להגשת בקשת רשות ערעור, אין מקום להיעתר לבקשה, מה גם שהנסיבות האישיות של באת כוח המבקש, אין בהן להצדיק הארכת המועד כיוון שהן אינן בגדר נסיבות חיצוניות שלא היו בשליטת המבקש.

עוד מציינת המשיבה כי בעקבות סחבת ההליכים בבית המשפט קמא ואי עמידת המבקש במועדים, נגרמו לה נזק כספי ועוגמת נפש, וכן מוסיפה וטוענת כי היעתרות לבקשה דנא משמעה פגיעה מהותית בזכויותיה ועינוי דין.

באשר לסיכויי ההליך, מציינת המשיבה כי החלטת בית המשפט קמא נכונה וצודקת, ועל כן, סיכויי הערעור להתקבל אינם טובים, כטענת המבקש, אלא להיפך, וגם מטעם זה מוצדק לדחות את הבקשה, על מכלול נימוקיה.

דיון והכרעה:

אקדים אחרית לראשית ואבהיר כבר כעת כי אין בדעתי להיעתר לבקשה וכי דין טענותיו של המבקש להידחות.

בראש ובראשונה, יצוין כי מאחר והחלטת בית המשפט קמא הומצאה לבאת כוח המבקש ביום 26/5/09, יוצא כי היה על המבקש להגיש את בקשת רשות הערעור עד ליום 25/6/09, שהינו יום חמישי בשבוע, ולא כנטען על ידו. מכל מקום, ברי כי הדרך הנכונה להשיג על החלטת בית המשפט קמא להורות על ביטול פסק הבוררות הינה בדרך של הגשת בקשת רשות ערעור (כפי שאכן עשה המבקש), ולא בדרך של הגשת ערעור, כך שלרשות המבקש עמדו 30 ימים בלבד מיום שהומצאה לו החלטת בית המשפט קמא להגשת בקשת רשות הערעור ולא 45 ימים, כטענתו.

לגוף העניין, המועד להגשת בקשת רשות ערעור קבוע בחיקוק, ולפיכך חובה על מבקש הארכתו להתבסס על "טעם מיוחד", כאמור בתקנה 528 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984 (להלן: "תקסד"א").

טעמים מיוחדים ייבחנו לפי נסיבותיו של כל מקרה לגופו, ובין היתר יישקלו השיקולים הבאים, שאינם בגדר רשימה סגורה, אשר נמנו בפסק דינה של כב' השופטת בייניש בבש"א 5636/06 נפתלי נשר נ' שלומי גפן, תק-על 2006(3) 3082 (2006):

"לצד משכו של האיחור יש ליתן את הדעת למכלול שיקולים ובהם: האם הבקשה להארכת מועד הוגשה בתוך המועד הקבוע בדין להגשת ההליך; מהות הטעם שהציג המבקש להגשתו של ההליך באיחור; מידת ההסתמכות של בעל הדין שכנגד על האיחור; וכן סיכוייו הלכאוריים של ההליך לגביו מוגשת הבקשה להארכת מועד. ככל שסיכויי ההליך לגופו חלשים או אף אפסיים, כך נחלשת ההצדקה מבחינת האינטרס של בעל הדין שכנגד ושל הציבור בכללותו למתן אורכה להגשתו".

מקום בו הנסיבות שהובילו לאיחור בהגשת הערעור לא היו בשליטתו של בעל הדין, נטו בתי המשפט להיעתר לבקשה להארכת מועד, ואולם טעמים הנעוצים בבעל הדין עצמו לא הוכרו כטעמים המצדיקים הארכת מועד (ב"ש 1038/85 בנק צפון אמריקה בע"מ נ' עומר גלבוע – חברה לבנין ועבודות עפר בע"מ (בפירוק), פ"ד מ(1) 57 (1986((.

ההבחנה שיש לעשות באשר לנסיבות האיחור היא בין נסיבות שהן בשליטתו של בעל הדין או בא כוחו, שאינן מהוות "טעם מיוחד", לבין נסיבות שהן בגדר "כוח עליון" (בש"א 6402/96 הועדה המקומית לתכנון נ' רחל מיכקשווילי, פ"ד נ(3) 209 (1996((.

השאלה הנשאלת היא האם הציג המבקש טעם מיוחד המצדיק היענות לבקשתו להארכת מועד להגשת בקשת רשות ערעור? תשובתי לכך שלילית, ואפרט את נימוקי.

באשר לנסיבותיה האישיות של באת כוח המבקש, סבורני כי אין בהן משום "טעם מיוחד" המצדיק הגשת בקשת רשות הערעור באיחור של למעלה משבועיים. כפי שצוין קודם, אותם "טעמים מיוחדים" המצדיקים הארכת המועד מתקיימים אך מקום בו סוכלה כוונתו של בעל הדין להגיש ערעור עקב אירועים שמחוץ לשליטתו הרגילה או בשל אירועים שאינם צפויים מראש ולא ניתן להיערך אליהם מראש (ע"א 6842/00 משה ידידיה נ' סול קסט ו-4 אח', פ"ד נה(2) 904 (2001)).

במקרה דנא, סביר להניח שמועד לידתה של באת כוח המבקש לא היה דבר בלתי צפוי שלא ניתן להיערך אליו מבעוד מועד, ומכל מקום, לא היתה כל מניעה להגיש בקשה להארכת מועד להגשת בקשת רשות הערעור בתוך התקופה הקבועה בדין (ויוזכר, באת כוח המבקש שבה לעבודה מחופשת הלידה עוד ביום 13/6/09, כך שלא ברור מדוע לא הגישה בקשה להארכת מועד להגשת הערעור עד למועד האחרון להגשת בקשת רשות הערעור ביום 25/6/09).

באשר לטענה כי נבצר מבאת כוח המבקשת להגיש את בקשת רשות הערעור במועד בשל לחץ עבודה חריג עם שובה מחופשת הלידה, הרי שככלל, עומס עבודה במשרדו של עורך הדין אינו מהווה טעם מיוחד להארכת מועד (ראה בש"א 3391/09 עיריית צפת נ' הסוכנות היהודית לא"י (החלטה מיום 30/4/09, מאתר נבו), וכאמור, לא ברור מה מנע מבאת כוח המבקשת להגיש, עוד במסגרת התקופה שעמדה לרשות המבקש, בקשה להארכת מועד להגשת בקשת רשות ערעור.

כאן המקום להעיר, בנוגע לטענת המבקש כי יש לקחת בחשבון שאין מדובר בארכה ניכרת, כי באשר למשך האיחור, כבר נקבע לא אחת כי אף איחור בן יום אחד אינו מהווה, כשלעצמו, טעם מיוחד להארכת מועד, וגם במקרה של איחור כזה, על המאחר ליתן צידוק לאיחורו (ע"א 694/01 מדינת ישראל נ' לאה ויסמן ואח', תק-על 2001 (2) 831 (2001); בש"א 902/98PARAG HOLDINGS נ' הכונס הרשמי כמפרק בנק צפון אמריקה (לא פורסם, 28/4/98); בש"א 3086/95 אנגל חברה לקבלנות כללית נ' בויום מהנדסים, פ"ד מט (5) 89 (1995)).

אשר לאינטרס ההסתמכות של המשיבה, סבורני כי נפגעה הציפייה הלגיטימית של המשיבה ביחס לסופיות ההליכים (בהקשר הספציפי שהוכרע על ידי בית המשפט קמא), בייחוד מקום בו במועד בו הוגשה הודעת המבקש על כוונתו להשיג על החלטת בית המשפט קמא כבר חלף ועבר לו המועד להגשת בקשת רשות ערעור, כך שהמבקש אינו יכול להיאחז בטענה כי הודיע לצד שכנגד על כוונתו להגיש בקשת רשות ערעור ואין בטענה זו כדי לסייע לו בנסיבות העניין.

לא זו אף זו; המבקש אף לא טרח להגיש את בקשתו להארכת מועד להגשת בקשת רשות ערעור בתוך המועד הקבוע בדין, כי אם רק בחלוף המועד להגשת הבקשה, נתון אשר אף לו יש ליתן את המשקל המתחייב בנסיבות העניין (ראה לעניין זה בש"א 5636/06 נפתלי נשר נ' שלומי גפן, תק-על 2006(3) 3082 (2006), וכן בש"א 881/06 פנחס כץ ואח' נ' ציפורה גוטליב ואח', תק-על 2006(3) 82 (2006) שצוינו לעיל).

יתירה מכך, אף סיכויי בקשת רשות הערעור אינם נראים מן הגבוהים, עם כל הזהירות המתבקשת, שכן כידוע, הלכה היא כי אין ליתן רשות ערעור על החלטות שניתנו בענייני בוררות אלא במקרים חריגים, המעוררים שאלה עקרונית שהיא בעלת השלכות החורגות מעניינם הפרטי של הצדדים לבקשה, או כאשר נדרשת התערבות משיקולי צדק ומניעת עיוות דין (רע"א 863/09 אדריכל גיורא גור נ' הורן את ליבוביץ בע"מ, תק-על 2009(3) 1392 (2009); רע"א 10415/06 דני טרבלסי ואח' נ' בית הגדי מושב עובדים של הפוה"מ ואח', תק-על 2008(3) 2740 (2008)), נסיבות שעל פני הדברים נראה כי אינן מתקיימות במקרה דנן.

אשר על כן, החלטתי לדחות את הבקשה להארכת מועד להגשת בקשת רשות ערעור, על מכלול נימוקיה.

כפועל יוצא, מתייתר הצורך בהכרעה בחלקה השני של הבקשה שעניינה בקשת המבקש לפטור אותו מהפקדת עירבון.

לסיכום:

מהטעמים המפורטים לעיל, אני דוחה את הבקשה, על כל חלקיה.

המבקש יישא בהוצאות המשיבה בגין בקשה זו בסך של 1,500 ¤ בתוספת מע"מ כחוק, סכום אשר ישולם בתוך 30 ימים מהיום.

ניתנה היום, י"ט באלול, תשס"ט (08/09/2009), בהעדר הצדדים.

המזכירות תמציא העתק החלטתי זו לב"כ הצדדים.

עאטף עיילבוני, שופט

רשם בית המשפט המחוזי נצרת

001777/09בשא054 נאוה צוברי